פסק-דין בתיק ב"ל 33965-12-13

לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) מיום 8.9.13, אשר קבעה כי המערערת איבדה 60% מכושרה לתפקד במשק הבית לתקופה שמיום 1.12.12 ועד ליום 28.2.13 ו- 65% מכושרה לתפקד במשק הבית לתקופה שמיום 1.3.13 ועד ליום 30.4.14  (להלן: "הוועדה").

רקע עובדתי

1.         המערערת, גב' ורדה טראבלסי, ילידת שנת 1978, הגישה תביעה במסגרת ענף נכות כללית.

2.         המערערת הינה עקרת בית.

3.         ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 27.1.13 וביום 12.5.13 קבעה למערערת נכות רפואית משוכללת בשיעור 69%  החל מיום 1.3.13 ועד ליום 30.4.14 בגין FMF (קדחת ים תיכונית) (30%), דיכאון (30%), טרשת נפוצה (20%), כאבי ראש (10%) ואסטמה קלה מאד (10%).

4.         ועדה לעררים (אי כושר) מיום 8.9.13 קבעה כי המערערת איבדה 60% מכושרה לתפקד במשק הבית לתקופה שמיום 1.12.12 ועד ליום 28.2.13 ו- 65% מכושרה לתפקד במשק הבית לתקופה שמיום 1.3.13 ועד ליום 30.4.14.

            על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

5.         לטענת המערערת, לאור מצבה הרפואי והתפקודי של המערערת אין היא יכולה לתפקד בבית בכלל. לדבריה, הוועדה התייחסה לחלק מהבעיות הרפואיות והתפקודיות שמהן היא סובלת, וזאת מבלי ליתן את המשקל הראוי למלוא בעיותיה וליקוייה הרפואיים.

המערערת מוסיפה וטוענת כי הוועדה טעתה עת קבעה כי היא "יכולה לבצע בישול קל, ניקיון קל, טיפול חלקי בכביסה וסידור קל של הבית" וזאת בשים לב לכך שהיא אינה יכולה לתפקד כלל בבית שכן דברים נופלים לה מהידיים; היא אינה מסוגלת לטפל בילדיה כנדרש ואף לא יכולה להרים את תינוקה שהינו בן 7 חודשים; קביעת הוועדה בדבר יכולת המערערת לבצע בישול קל, ניקיון קל וסידור קל של הבית אינה ברורה שכן היא אינה יכולה לשאת משאות עקב חולשה קשה, ישנם ימים רבים בהם היא מרותקת למיטה ולמעשה היא אינה מתפקדת כלל בניהול משק הבית; היא אינה מבשלת, אינה מנקה את הבית, אינה מכבסת, אינה מגהצת ואף מתקשה בטיפול בעצמה.

6.         לטענת המשיב, הקשיבה הוועדה באריכות לטענות המערערת, ציינה את התרשמותה ואת מכלול ליקוייה הרפואיים של המערערת ואף הפנתה להתרשמותו של הפסיכיאטר בדבר כושרה לעבוד.

מוסיף וטוען המשיב, כי קביעת הוועדה שלפיה המערערת יכולה לבצע בישול קל, ניקיון קל, טיפול חלקי בכביסה וסידור קל של הבית עולה בקנה אחד עם דברי המערערת בפני הוועדה. לדבריו, משהמערערת, בהגינותה, ציינה בפני הוועדה כי היא מבצעת פעולות קלות בביתה, אין לקבל את טענתה כי יש להכיר בזכאותה לדרגת אי כושר בשיעור של 75%.

לדברי המשיב, המלצת פקידת השיקום מיום 30.1.12 הייתה להעניק למערערת 60% אי כושר בתפקוד של עקרת הבית לאור מספר הליקויים המשפיעים על מצבה הנפשי והפיזי; החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ומסתמכת על מכלול ליקוייה הרפואיים של המערערת. עוד טוען המשיב, כי משלא עולה טעות משפטית מהחלטת הוועדה, יש לדחות את הערעור.

הכרעה

7.         כידוע, מוסמך בית הדין לדון בערעורים על ועדות אי כושר בשאלות משפטיות בלבד. הלכה פסוקה היא כי מכיוון שהוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע בתחום הרפואה (בשונה מוועדה רפואית), רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך זו תעשה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (ראו דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה - המוסד פד"ע טו 60).

8.         עוד נקבע כי מדובר בוועדה מעין שיפוטית ומשכך, מוטלת עליה החובה לנמק את החלטתה באופן מלא ובהיר על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית על ההחלטה (דב"ע (ארצי) נד/0-154 דן יעקב לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474).

9.         סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מגדיר "עקרת בית נכה", כך -

"עקרת בית נכה" - מבוטחת שהיא עקרת בית ושכתוצאה מליקוי אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב- 50% או יותר".